המשנה היא ספר היסוד של התורה שעל פה, וחשיבותה לתולדות עמנו רבה. המיוחד בפירוש זה הוא השימוש בידע מצטבר עד לימינו אלו, ובשילוב בין מתודה מחקרית וגישה מסורתית לטקסט. המקורות לפירוש הם בראש ובראשונה ספרות חז"ל לדורותיה, פרשנות קודמת למשנה והיכרות עם הרקע ההיסטורי והראלי שבתשתיתה של ספרות חז"ל. המשנה נכתבה על רקע ארץ ישראל והנסיבות הכלכליות והחברתיות שעמן התמודדו בני העם והחכמים כמנהיגיו. כיום בידינו כלים המאפשרים את שחזור הרקע החברתי למשנה, וכך זכינו באפשרות להגיע להבנה טובה יותר של עולם הפרטים ההלכתי. המשנה הייתה לאבן פינה בבניין ההלכתי המפואר, ובדורנו, כאשר זכינו לחזור לארץ ולהכירה, עלינו גם החובה לעיין מחדש במשנה
מסכת תרומות
מסכת תרומות, כשמה, עוסקת כולה בסדרי נתינת תרומות(תרומה ותרומת מעשר). למעשה, מבן כל המצוות התלויות בארץ, זו המצווה היחידה שהחזיקה מעמד ושעליה הקפידו עד סוף תקופת החקלאות העברית. גם כאשר ההקפדה על טהרות נחלשה, השתדלו עמי הארצות להרים את התרומה לפני שניתן היה לטמאה, לשם כך אורגנו הסדרים של נתינת התרומה בכר בגורן. היה זה מעמד מלבב, בו הכהן עוזר מעט לחקלאי, מברך אותו, ומטפל בטהרותיו. הכהנים מצידם, שמרו על דיני טהרה וחגגו את אכילת התרומה ואת הטבילה המקדימה לה, במעמד דתי במקדש