המשנה היא ספר היסוד של התורה שעל פה, וחשיבותה לתולדות עמנו רבה. המיוחד בפירוש זה הוא השימוש בידע מצטבר עד לימינו אלו, ובשילוב בין מתודה מחקרית וגישה מסורתית לטקסט. המקורות לפירוש הם בראש ובראשונה ספרות חז"ל לדורותיה, פרשנות קודמת למשנה והיכרות עם הרקע ההיסטורי והראלי שבתשתיתה של ספרות חז"ל. המשנה נכתבה על רקע ארץ ישראל והנסיבות הכלכליות והחברתיות שעמן התמודדו בני העם והחכמים כמנהיגיו. כיום בידינו כלים המאפשרים את שחזור הרקע החברתי למשנה, וכך זכינו באפשרות להגיע להבנה טובה יותר של עולם הפרטים ההלכתי. המשנה הייתה לאבן פינה בבניין ההלכתי המפואר, ובדורנו, כאשר זכינו לחזור לארץ ולהכירה, עלינו גם החובה לעיין מחדש במשנה
מסכת מעשרות
מסכת מעשרות עוסקת בשאלה מתי וכיצד מפרישים מעשרות. המשכת יורדת לאבחנות בפרטי פרטים חקלאיים שונים. ודנה בירקות שמקומם על שולחן האוכל היה שולי ביותר. כך נפתח לפנינו צוהר להבנת חיי היום יום במשק החקלאי. מסכת מעשר שני, מסכת מעשר שני, עוסקת סדיני מעשר שני בירושלים. סדרי הפדיון, ומ המותר לקנות בכסף מעשר שני. בשולי המסכת גם פרק העוסק בחובת נטע רבעי, שהן פירות השנה הרביעית המובאים גם הם לירושלים. שתי המצוות נהגו לאחר החורבן, על מצוות המעשר ללווים הציבור הרחב לא הקפיד, אך על מצוות מעשר שני רובם הקפידו. זאת למרות שהמעשר נפדה על פי ערכו האמיתי, ולכסף לא היה שימוש לאחר החורבן. האם באמת כל הציבור עמד בחובה הקשה זו של איבוד מדעת קרוב לארבעה אחוזים מהיבול החקלאי?