תורת הגמול היא מאבני היסוד של אמונת המקרא. התנ"ך מרבה לעסוק ביחסי הבורא והאדם - הבורא מצַווה ודורש ציות והאדם נדרש לקיים את הציווי. ההנחה היסודית היא שהאדם מקבל גמול טוב על פעולותיו החיוביות ועונש על חטאיו. אחד העקרונות הנובעים מתורת הגמול הוא העיקרון המכונה מידה כנגד מידה. תורת הגמול בכללותה מניחה שמעשה גורר אחריו תוצאה מתאימה - חטא גורר אחריו עונש ומעשה טוב גורר אחריו גמול. עקרון המידה כנגד מידה דורש יחס ישיר של התאמה ודמיון בין המעשה ובין התוצאה. ככל שברור יותר היחס בין החטא והעונש, או בין המעשה הטוב והגמול, כך ניכרת יותר השגחתו וצדקתו של הקב"ה. בספר זה נבדקת השפעתו של עקרון המידה כנגד מידה על עיצובו של הסיפור המקראי. המקרא משתמש באמצעים רבים ומגוונים לעיצוב עקרון זה והבלטתו. בפרקי הספר השונים יוצגו ויודגמו בהרחבה האמצעים הספרותיים המגוונים ששימשו למטרה זו.